יום ב', ב’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  ויקיקבלה  |  הסכמות  |  יצירת קשר  

או"א אלו ראשי תיבות של המילים אבא ואמא שהם פרצופים בספירת החכמה ובספירת הבינה. כתיבת שני פרצופים אלו כאחת נובעת מהסיבה שהם תמיד מחוברים ואינם נפרדים זה מזה וכלשון ספר הזוהר "כחדא נפקין וכחדא שריין" כלומר באחד יוצאים (מהכתר) וכאחד שורין (על ספירת התפארת ועל ספירת המלכות). הרב יהודה לייב אשלג בבאור הסולם כותב שחכמי הקבלה בחרו לקרוא להם בשם אבא ואמא בהשאלה, כל מטרת אבא ואמא הגשמיים זה לזון ולפרנס את הבנים, כך אבא ואמא הרוחניים זנים ומפרנסים את הבנים שהם ספירות תפארת ומלכות.הסבר נוסף מתוך ספר עץ חיים למוהרח"ו זצוק"ל שכתב את תורת רבו הארי הקדוש: תוכן עניינים [הסתר]1 שער הכללים2 שער יב פרק ב מ"ת3 שער יד פרק ז מ"ב4 שער טז פרק א5 שער כה דרוש ה6 ספר הליקוטים - פרשת תרומה - פרק כו7 ספר הליקוטים - פרשת תצא - פרק כא [עריכה] שער הכלליםוזהו כוונת אדר"ז כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין. והכוונה שהחו"ב לא נאצלו כמו זו"ן אשר נוק' יוצאת מבין חדוי ודרועוי מאחוריו אך או"א כחדא נפקין הוא שבעת הלידה יצאו שניהן יחדיו ולא קדם אחד לחבירו. וכחדא שריין הוא כי זו"ן אב"א אבל או"א כחדא שריין פב"פ. ומ"ש ולא מתפרשין לעלמין כי זו"ן אין זיווגם תדיר כמ"ש בזוהר פ' ויקרא ע"פ אכלו רעים שתו ושכרו דודים אכלו רעים דא אינון או"א שתו ושכרו דודים דא אינון זו"ן. [עריכה] שער יב פרק ב מ"תותחלת כל צריך שטרם שנבאר הספיקות האלו נבאר תחלה ענין אלו הנקבות שיש בעולם האצילות הן בע"י הן בא"א וכו' והענין הוא כי הנה הודעתיך לעיל שיש בחי' עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא ואו"א וזו"ן. אמנם יש חילוק בענין הנקבות הנ"ל והוא כי הנה הנקבה היא דינין והוא מבחי' בירור המלכים ואיך יצדק שם נקבה בעתיק וא"א שהם תכלית הרחמים כנזכר בב' האדרות ועוד כי הנה היות בחי' זכר ונקבה מורה על מיעוט ופירוד ואין אחדות גמור כמו בהיות הזכר לבדו. והנה מצינו ראינו בהרבה מקומות בזוהר ובאד"ר דקמ"א ע"ב בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוק' מה שאין כך בעתיקא וכן בהרבה מקומות מצינו שלא התחיל בחי' זכר ונקבה אלא מאו"א ולמטה כנזכר באדר"ז דר"ץ ע"א האי חכמתא אתפשט ואשתכח דו"נ שהוא חכמה אב בינה אם ובגינייהו כולא אתקיים בדו"נ וכו' א"כ איך אנו אומרים שאפי' בעתיק וא"א יש בחי' נוקבא והנה מצינו היפך זה בהרבה מקומות ובפרט בס"ה פ' בראשית דב"ך ע"ב דעילת כל העילות אמר האי קרא ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגו' דאית אחד בשתוף כגון דו"נ ואתמר בהון כי אחד קראתיו אבל איהו חד ולא בחושבן ולא בשתוף ובג"כ אמר ואין אלקים עמדי שהיא בחי' הנוקבא הנקרא אלהים שהיא דין. והנה ליישב המאמרים אלו צריך שתדע כי בודאי שבכל הי"ס יש דכר ונוקבא אלא שיש חילוק במציאותן איך הם וביאור הענין הוא כי הנה זו"ן אשר בהם עיקר המיתה כי [הרי] בהם היו ענין ז' המלכים שמתו ולכן יש בהם בחי' זכר ונקבה בפרצופים נפרדין א' מחבירו ומה שתמצא לפעמים שהם מחוברין אינן אלא בהיותן אב"א כי אז אחוריהם דבוקים יחד וכותל א' משמש לשניהן וצריך נסירה באחור להפרידם. ואמנם או"א אשר היה בהם ביטול ולא היה בהם מיתה בפועל כמו שהיה בזו"נ כנ"ל. לכן היה בהם ג"כ בחי' זכר ונקבה כל א' בפ"ע פי' בבחי' ב' פרצופים כדמיון זו"ן אבל נתוסף בהם חיבור עצום והוא שהם דבוקים יחד פב"פ תמיד בכותל א' בלבד משמשת לשניהן ואין ביניהן פירוד כלל לא כמו זו"ן שבהיותן אב"א מתחברים ובהיותן פב"פ נפרדין. וזהו הטעם שאמרו בהרבה מקומות בס"ה פ' אחרי דס"א ובאדר"ז דר"צ אבל או"א לא מפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין כחדא נפקין כחדא שריין לא אפסוק דא מן דא ולכן זווגייהו תדיר דלא פסיק. ואמנם א"א שהוא מבחי' הכתר של הנקודות לא היה בו אפילו ביטול וכנ"ל ואמנם הוא מן ה' אחרונות של הכתר דב"ן כנ"ל. [עריכה] שער יד פרק ז מ"בה' חלוקים יש בין או"א לזו"נ והם מבוארים בזוהר א' או"א כחדא נפקין פי' שהם שוין בקומתן משא"כ בזו"ן כי הנוקבא לא יצאת רק אחר שהוא יצא עד חצי ת"ת שבו ואח"כ יצאה היא משם ולמטה ובערך זו אמרו כחדא נפקין. ב' כי או"א אחר התקון כנזכר באדרא היו תמיד פב"ב משא"כ בזו"ן ובערך זה אמרו כחדא שריין ג' כי או"א זווגם תדיר משא"כ בזו"ן ובערך זה אמרו ולא מתפרשין ד' שאו"א לעולם רחמים כי אפילו בינה שדינין מתערין מינה אינה אלא אחר צאת זו"נ ממנה אבל בהיותה למעלה הכל היא רחמים אבל זו"נ לפעמים הוא רחמים ולפעמים הוא דין. וז"ס הנזכר פ' חיי שרה דקכ"ג ע"א ק' שנה כ' שנה וז' שנים כי בכתר ואו"א הם ק"ך שנה והיינו ק' בכתר וך' באו"א הנה הם כולם בסוד שנה אך הזו"נ שהם ז"ת ז' שנים הנה הם שנים ולא שנה משום דאית בהו דין. ורחמים ה' כי באו"א לעולם יש חיבוק כנזכר בזוהר כתרין רחימין דאינון מתחבקין. עוד יש חילוק אחר והוא כי או"א חד גופא ממש מתדבקין דא בדא והנה כבר הודעתיך שיש ב' מיני זווגים א' להוריד נשמות חדשות ואחד לתת חיות לעולמות התחתונים ואמנם הזווג שהוא כדי לתת חיות זה אינו נפסק לעולם מאו"א כדי שלא יתבטלו העולמות ח"ו אבל בזו"נ אפי' הזווג זה נפסק לפעמים וז"ס לא ידון רוחי באדם ר"ל לא ימשוך רוח חיות העליון באדם שהוא ז"א לעולם כי אם ימשוך זה לעולם יאריכו ימים ויהיו רשעים אך בראותן שהם מתים בקצרות שנים אז עי"ז יחזרו בתשובה לכן אין רוח חיות זה נמשך תמיד בז"א. [עריכה] שער טז פרק אהשער השלישי שער הולדת או"א וזו"ן ובו ז' פרקים. הקדמה בענין הולדת או"א וזו"ן ומיוסדת על המ"ב זווגים הנזכר בס' הזוהר פ' בראשית דט"ו דע כי הלא כבר ביארנו שהיה בז"א ג' בחי' ובעיבור ראשון היה בסוד ג' כלילין בג' ואמנם עיבור זה היה ע"י נה"י דא"א שנתעלו למעלה תוך חג"ת שלו ושם ביסוד עצמו דא"א הוא שנזדווג עם העטרה שבו ומשם יצא ז"א נמצא כי הזווג היה בא"א עצמו וכבר ידעת מ"ש רז"ל היכי דמי לאלתר כל זמן שהרוק מצוי בפה והוא נשיקין הקודמין לזווג כי הם בחי' זווג עליון בפה עצמו לכן תחלה היה זווג עליון דפה דא"א להוריד כח הטפה ההיא כלולה במ"ב זווגים כי כבר הודעתיך כי החיך הוא החכמה והענין כי החכמה (מ"ס) דא"א יש בה י"ס כלולות בראש לבדו ויסוד שלה הוא החיך והוא המזדווג עם הגרון שהוא המלכות ונקרא בינה בערך שאר הגוף כנודע והנה באלו הי' יש כל ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה בעת שנזדווגו חיך וגרון להוציא או"א מסוד הגרון וחג"ת של א"א כנודע הנה אז יצא הטפה ולעולם הטפה הוא משם ע"ב כנודע ואח"כ נתלבשה בשם ס"ג שהוא בבינה שהוא לעולם סוד הגרון כפי איזה בחי' שתהיה ואז יצאו או"א והתחיל הכתר שלהם מן הגרון דא"א. ואמנם לפי שבשם ס"ג יש בו ב' מציאות שהם מילוי יודי"ן ומילוי אל"ף לכן יצאו או"א כחדא נפקין וכחדא שריין (כי) כולם בשם א' של ס"ג רמוזין בו אבא מן היו"ד ואמא מן אל"ף ואמנם עתה להזרעת זו"נ הוא מוכרח שלא יהיה בבחי' זו רק שזה יהיה גדול מזה ולכן לא הועיל שם ס"ג עתה רק למעבר לבד אך עיקר מה ששמשו כאן הוא שם ע"ב שמשם בא הטפה לעולם ואח"כ משם מ"ה וב"ן שהם שורש זו"ן אך או"א שניהם יצאו משם ס"ג לבד אך זו"נ מב' שמות מ"ה וב"ן לכן אינם שוין כאו"א. [עריכה] שער כה דרוש ההנה אחר שנתבאר ענין מ"ל דצלם שהם ב' מקיפים הנעשין מבחי' התלבשות מוחין ב"פ א' בד"ר כחב"ד דתבונה וב' בח"ג וב"ש עליונים דת"ת דתבונה אשר שם הכלים הם דתבונה לבד ואין שם כלים דז"א אמנם האורות הם משותפים דתבונה ודז"א תוך כלים דתבונה נבאר עתה ענין כתר דז"א הנעשה משליש אחרון דת"ת דתבונה ולפעמים מב"ש כנ"ל והכלי והאור שניהם מתבונה והוא ג"כ מקיף אמנם לפי שהוא מכתיר ומסבב מכל הצדדין נקרא כתר ולא מקיף כי המקיף הוא על הראש ולא מהצדדין בסוד צל על ראשו. ותחלה נבאר הטעם למה אינו לוקח רק שליש אחרון דת"ת דתבונה ויש בזה ג' טעמים א' מפני אמא עצמה ב' מפני ז"א עצמו ג' מפני רחל נוקבא והטעם הא' הוא כמש"ל כי כנגד מה שנכנס בז"א ד' מדות ושליש צריכין ד' מדות ושליש אחרות יותר עליונים להגדיל להיותן כפולים להשלים הי"ס והתחלתן מב"ש תחתונים מבינה שבהוא"כ נשארו עתה כתר וחכמה ושליש עליון מבינה שלא הגדילו ונתחלקו כחם חציין למעלה וחציין להשלים חסרון התחתונות כנ"ל ואם היה לוקח כתר דז"א ב"ש ת"ת היו ד' מדות וב' שלישים (החסרים) שלקחם הז"א והיו צריכין כנגד בינה כולה ודח"ג ושליש ת"ת העליון להכפל כדי לחלק כחם ולהגדיל הד' מדות וב"ש החסרים וזה א"א לעשות כן והטעם כנודע שכמו שאו"א של כללות האצילות יש בהם תמיד זווג תדיר דלא פסיק והסיבה הוא להיותן שוין במעלה אחת וז"ס כחדא נפקין וכחדא שריין מה שאין כן בזו"ן אשר אינן שוין כי לפעמים זה גדול מזה וע"כ זווגייהו פסיק שלא יוכלו להזדווג כי אינם שוין והנה כן הענין בכל חו"ב שבכל פרצוף ופרצוף שבפרטות וזווגייהו לא פסיק נמצא כי חו"ב דאימא עצמה תרין מוחין דילה תרווייהו שוין כחדא לא זה גדול מזה ולא זה מזה כדי שיהיו זווגייהו תדיר. [עריכה] ספר הליקוטים - פרשת תרומה - פרק כוויהיו תאומים מלמטה וכו'. ההפרש שיש בין תואמים לתמים, הוא כי תואמים הוא שאינם תמים מעצמם, אבל מתאמים לפעמים, והוא זו"ן, כי לפעמים מתייחדים. אבל או"א, הם תמים לעולם כי כחדא נפקין כחדא שריין. והם על ראשו של ז"א, וזהו תואמים מלמטה של או"א, שהם על ראשו. ואו"א הם אל הטבעת האחד, כי טבעת גדולה של הגרון של א"א, כי עד שם מגיע הכתר דאו"א, והטבעת הזה הוא כתר לשניהם, ומגיעים עד הטיבור או עד הרגלים, כמו שפי': [עריכה] ספר הליקוטים - פרשת תצא - פרק כאוהנה כדי להתברר זו"ן שבאצילות, הוצרכו או"א להזדווג, כי א"א להתברר שום ניצוץ כי אם ע"י זווג, להשהות שם זמן עד שנעשו פרצוף, ואין כח באו"א לברר מן האצילות ולמטה, כי הם גרועים, והם נבררו ע"י זווג זו"ן, וכן תדמה מזה לשאר העולמות. והנה צריך לפרש לך סוד הזווגים של או"א. והנה בודאי שאו"א זווגייהו תדירי, כי כחדא נפקין וכחדא שריין. והנה קודם הברור של זו"ן, לא היו צריכין אליו, רק היה זווגם ע"י נשיקין, בסוד רוחא ברוחא, אבל כשהוצרכו לעשות בירור של זו"ן, אז נעשה זווג תחתון כדי לברר זו"ן: וכבר ידעת, כי שני מיני עיבורים היו בזו"ן, אחד עיבור ראשון של תלת גו תלת, ויצא לחוץ. ועיבור שני, של עיבור מוחין של גדלות, ואין עיבור בלי זווג הקודם. והנה שני זווגין הוצרכו לצורך זו"ן. עוד יש זווג שלישי, לצורך חיות של זו"ן וכל העולמות, הרי ג' זווגים של תשמיש. וידוע, כי אין זיווג, בלי שיקדים אליו חיבוק ונישוק. והנה באלו הג' זווגים ודאי שיש ג' נשיקין, ועם הנשיקין הראשון, שהם היו קודם הזיווג, הרי ד' נשיקין. והם נחלקים לשבעה, כי הג' נשיקין של שעת זווג, הם נשיקין כפולים, שלו ושלה, הרי ו' נשיקין. והנשיקין הראשון שקודם הזווגים, לא היו כפולים, הרי ז' נשיקין, וג' זווגים. ועתה צריך לבאר הכל.

 
 
חדשות
הספריה
צדיקים וספריהם
במעגל השנה
הרמח"ל
ויקיבלה - מלון עברי קבלי
הסכמות
כללי
רקאנטי על התורה
תנ"ך
במעגל החיים
פרקי אבות
ברכות לחתונה,בר מצווה וברית מילה
מילון עברי קבלי
דפי מקורות ושיעורים
אור התלמוד הירושלמי
אור הפרשה
ערכים חדשים
קטעי זוהר
זוגיות בפרשה
שערי אורה
ציוני על התורה
אור המדרש