יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  ויקיקבלה  |  הסכמות  |  יצירת קשר  

אהבת הדסהמחבר השיר הוא הרב המקובל רבי שלום שבזי שחי בתימן לפני כארבע מאות שנה כרב מקובל ודאי השיר יתבאר נכון רק בדרך קבלית. כל נסיון אחר אינו אלא הבנה חלקית של המשל ללא הבנת הנמשל. במאמר זה ננסה אולי לכוין למה שעלה בהגיגי הרב בעת בואו לחבר את השיר. ראשית השיר בנוי על אהבת איש ואשה והנמשל בזה הוא על הקב"ה והשכינה. אסור לחשוב על הקב"ה כגבר למרות שכתוב בתורה יי' איש מלחמה וכו' הכל הוא לסבר את האוזן כי אנו גשמיים ולא מבינים נכון דברים רוחניים גרידא. אם כן מי זו השכינה? השכינה היא כבוד יי' השוכן אתנו בעולם הגשמי ובעולמות הרוחניים כמו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. השכינה היא חלק הכבוד השוכן בתוכנו ואין לזה כל קשר לאשה גשמית. כל השיר עוסק באהבה איש ואשה וזה רק המשל, אתה הקורא צריך להבין את הנמשל ואת זה נעשה לקמן. הביאור הינו קבלי לחלוטין ומי שלא מצוי שמונחים יחפש אותם במילון עברי קבלי אינטרנטי שהקמתי "ויקיקבלה". אַהֲבַת הֲדַסָּה עַל לְבָבִי נִקְשְׁרָה הדסה זו אסתר זו שלבשה מלכות והכוונה לשכינה השורה בספירת המלכות. אם ניקח אותיות אסתר ונראה מה הן מלבישות נקבל מאות א' מסתתרות להן אותיות לף שהם 110. באות ס' מסתתרות אותיות מך שהם 60. באות ת' יש יו שהם 16. באות ריש מסתתרות יש שהם 310. אם נסכם נקבל 496 כמנין מלכות וזה נרמז במה שכתוב במגילה "ותלבש אסתר מלכות". ובכן נסכם שהדסה זו השכינה וזו ספירת המלכות ואם נתבונן בשם "הדסה" נראה מיד את אותיות סה שהם גימ' שם אדנות. האות ד' של הדסה מראה שבשם זה יש ד' אותיות ואות ה' של הדסה מורה על היותה הא אחרונה שבשם. אומר הקב"ה שהוא אוהב את השכינה וזה מפורש לאורך שיר השירים שגם הוא נכתב על אהבת הקב"ה לשכינה. וַאְנִי בְּתוֹךְ גּוֹלָה פְּעָמַי צוֹלְלִים המילה ואני טומנת בתוכה חיבור של הקב"ה הרמוז באות ו' והשכינה הנקראת אני. אומר הקב"ה כעת השכינה בגלות ואני גולה יחד איתה כי בכל צרתם לו צר. פעמי היינו נצח והוד של התפארת משתלשלים אל השכינה שבגלות. למי שאוזן לירית לו ישמע במילה צוללים את צל האימה והחושך שבגלות. צוללים היינו צל וצללים גם יחד. לוּ יֵשׁ רְשׁוּת לִי אֶעֱלֶה אֶתְחַבְּרָה הקב"ה שירד לירכתי הספינה ונרדם רוצה להשיב שכינתו לציון ולהתחבר עמה שם במקום הראוי ולא בגלות הנקרא מלון אורחים. והמקום הראוי לבת מלך הוא תּוֹךְ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר הֵם נֶהְלְלִים ציון זה יסוד המלכות. שַׁחְרִית וְעַרְבִּית בַּת נְדִיבִים אֶזְכְּרָה נקודת החיבור בין יום ובין לילה אלו הבקר והערב ולזה מכוין אותנו המשורר לנקודת החיבור בין היום והלילה מבחינה קבלית כמובן שזה חיבור בין הקב"ה (יום) והשכינה (לילה). כשעולה המחשבה על החיבור הזה הרי זו גאולה ואומר המשורר לִבִּי וְרַעְיוֹנַי בְּחֵשֶׁק נִבְהֲלִים הבהלה נובעת מכך שהזמן לא מתאים. בִּנְעִים זְמִירוֹת מִנְּדוּד אֶתְעוֹרְרָה נעים זמירות זה דוד המלך המייצג את המלכות הוא חי 70 שנה והיה מלך בירושלים ש 70 שמות לה וזה מפאת היותה ספירת המלכות השביעית בימי הבנין. השכינה מעוררת אותנו לצפות לגאולה. הגאולה תהיה כאשר האריה יפקוד את הלביאה וזה הוא וַאְנִי וְרַעְיָתִי בְּרִנָּה צוֹהֲלִים כבר אמרנו לעיל שהמילה ואני תרמוז ליחוד הקב"ה והשכינה עיין ערך הוא ובית דינו. הרעיה זו כמובן השכינה. צהלה באה מן השמן כמו שכתוב (תהלים קד) להצהיל פנים משמן והכוונה שכאשר מגיע ונמשך ששן ששון שהוא שפע החכמה ואור החיה על ספירות תפארת ומלכות הם צוהלים. בִינוּ עֲדַת קֹדֶשׁ בְּשִׁירָה חֻבְּרָה פונה המשורר לקהל הפייטנים ואומר להם בינו כלומר התבוננו על השכינה שהיא סוד תפלה גימ' שירה והביטו אליה שהיא מתחברת לבעלה. הנה לפניכם מצביע המשורר חָתָן וְהַכַּלָּה בְּחֻפָּה נִכְלְלִים חתן זה הקב"ה והכלה זו השכינה וחופה זו הבינה הגורמת להם להתחבר ולהתכלל יחד. בעולם הגשמי אלו תפילות ההורים המלווים את החתן והכלה לחופה. במילה חתן יש סודות וכן במילה כלה עיין עליהם באתר הזה. זֶה יוֹם שְׂמָחוֹת לַאֲיֻמָּה יָקְרָה המשורר פותח בקוד הנקרא זה שזה היסוד המחבר בין החתן והכלה החתן נקרא יום הבינה המשפעת מוחין היא אם הבנים שמחה כלומר הבינה בחינת החופה כשהבינה מופיעה יש כח וחשק לחתן להתייחד עם כלתו הנקראת כאן איומה יקרה. הביטוי איומה בשפה העברית כיום שונה בתכלית מן האיומה המקראית הנזכרת בשיר השירים. בעוד שבשיר השירים הפירוש מעוררת כבוד ויראה הביטוי כיום נמוך מאד. אם נתבונן נראה שהערך המספרי של יום ואימה זהה ל 56 שאלו אותיות נו המבטאים חיבור בין כנסת ישראל (באות נ) ובין הקב"ה (באות ו אות החיים). כִּי הִיא וְדוֹדָהּ חֵן וְחֶסֶד גּוֹמְלִים שוב חוזר כאן הרעיון שהשכינה מתחברת אל הקב"ה בכח הבינה. השכינה נקראת כנסת ישראל וזה כתוב כאן במילה כי היא זו הבינה שהיא נסתרת. הדוד זה הקב"ה. חן וחסד אלו ספירות יסוד וחסד שבעת היחוד נותן לה החסדים וממתק אותה מן הגבורות שבה. יַחְדָּו עֲלֵי שֻׁלְחָן וְכוֹס דּוֹדִי קְרָא שלחן וכוס אלו כנויים לשכינה והמילה יחדו מורה על היחוד. לשמחת חתן וכלה כזו צריך להזמין כל נשמות הצדיקים שבמשך כל הדורות חלמו ופעלו לרגע זה ולכן אומר המשורר זַמֵּן שְׂרִידֵינוּ וְכָל הַנִּסְגְּלִים. מִכּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשְׂמְחָה וַאְזַמְּרָה כוס ישועות זו השכינה וכך עולה ממאמר הראשון בספר הזוהר פתח רבי חזקיה ואמר כוס ישועות מאן אינון ישועות וכו'. המקביל לזה בעולם הגשמי זו השושנה (שהיא גימ' אסתר הנזכרת למעלה) שסביבה חמש עלי גביע ירוקים והזוהר קורה להם ה"ג המלכות צריכה את הגבורות כי היא הלוחמת מלחמות ישראל. בכוס הגביע יש יין ואם נכנס יין יוצא סוד (יין=סוד==70) וזה הוא אוֹצִיא לְכָל סוֹדִי וְאָשִׁיב שׁוֹאֲלִים השואלים אלו המצפים לגאולה. שֵׁם טוֹב לְמַשְׂכִּילִים בְּדַעַת יָשְׁרָה השכינה נקראת שם והיסוד נקרא טוב המשכיל זה היסוד המתבונן להטיב לדל (כמובן הכל בשפה מליצית) המשכיל ממשיך שפע מן התפארת שעליו ומן הדעת שעל התפארת והנמצא בקו ישר מעליו וזה מאמר המשורר בדעת ישרה דעת זו ספירת הדעת והיא נמשכת עד המלכות הנקראת ישרה ושירה. כִּי הֵם עֲלֵי יִצְרָם בְּוַדַּאי מוֹשְׁלִים המושל זה המושל ביצרו ומי לנו גדול יותר מיוסף שפטפט ביצרו וזו הכוונה לספירת היסוד המיוצגת על ידי יוסף המושל בכל ארץ מצרים. תַּאְוַת לְבָבָם לַעֲשׂוֹת טוֹב גָּבְרָה תאות הלב הינה שיבוץ מקראי מהפסוק (תהלים כא, ג) תאות לבו נתת לו. כאן תאות הלב של הצדיק זה רק לעשות טוב ובזכות רצון טוב זה יזכו ליַעְלוּ לְגַן עֵדֶן וְחַיִּים נוֹחֲלִים גן עדן זו המלכות הנקראת גן בשעה שמקבלת שפע החכמה הנקרא עדן. החיים אלו האורות הנמצאים בחכמה להם זוכים אלו שזככו את עצמם והפכו ראויים לאור העליון הזה. צריך לדעת שמעל אור החכמה יש אור גבוה יותר והוא אור היחידה הנמצא בכתר וזה הבית הבא: אַהְבַת יְחִידָתִי לְטוּב אֵל נָהֲרָה המשורר משתוקק להופעה היחידה. המילה נהרה מתפרשת באור. כאמור לא הכל זוכים לאורה אלא למי שעבד קשה והכין עצמו בעולם הגשמי לכך וזה אומרו בָּרוּךְ שְׁהוּא נוֹתֵן שְׂכַר כָּל פּוֹעֲלִים כמ שכתוב (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך והמילה פועלים כוונתה כאן לאלו שפעלו בעולם הזה וייחדו חתן עם כלה. שָׁלוֹם כְּנָהָר לַעֲדָתִי יִנְהֲרָה המשורר מזכיר את שמו בסיום השיר אולם גם כאן התכוין המשורר לספירת היסוד הנקראת שלום וכוונתו שהוא מאחל לכל בני עדתו שיזכו לאור היסוד כבר בחייהם כאן עלי אדמות כמו שאמרו "עולמך תראה בחייך" ומסיים זָקֵן וְגַם בָּחוּר וְכָל הָעוֹלְלִים הכוונה לחיבור כל הספירות והפרצופים. הכתר לא נזכר כאן כי הוא עליון ונעלם. זקן אלו חכמה ובינה בחור זו התפארת ועוללים זו המלכות כי במלכות יש שם אדנות וכשהוא נכתב כך: א אד אדנ אדנ-י עם י' אותיותיו גימ' עולל.

 
 
חדשות
הספריה
צדיקים וספריהם
במעגל השנה
הרמח"ל
ויקיבלה - מלון עברי קבלי
הסכמות
כללי
רקאנטי על התורה
תנ"ך
במעגל החיים
פרקי אבות
ברכות לחתונה,בר מצווה וברית מילה
מילון עברי קבלי
דפי מקורות ושיעורים
אור התלמוד הירושלמי
אור הפרשה
ערכים חדשים
קטעי זוהר
זוגיות בפרשה
שערי אורה
ציוני על התורה
אור המדרש